קוראים לה פ.
אני שומר על זהותה.
כבר שבוע שהיא פה במחלקה הפתוחה בבי"ח פסיכיאטרי על כיסא גלגלים, צועקת רק מכאבים פיזיים וכאבים נפשיים. עוד ציפור שניסתה לעוף והתרסקה.
עד עכשיו היא רק שותקת.
לא מדברת עברית, לא ערבית, כל הזמן משפחה סביבה, אחיות מנסות לתקשר איתה – והיא שותקת.
בחוסר אונים משאירים אותה על כיסא הגלגלים מול חדר האחיות, לפחות שיראו אותה במקום להיות בחדר בידוד לבד (בגלל הפציעה אז נזהרים שלא תידבק במקרה מזיהומים של הסביבה).
היום נמאס לי שהיא ככה לבד.
לקחתי את פ. והבאתי אותה לחדר הריפוי בעיסוק.
שאלתי אותה "מה בא לך לעשות?" והיא שתקה.
שאלתי "איך קוראים לך?" והיא שתקה.
כבר לא האמנתי שמשהו יכול לקרות פה, פשוט כמו שתיל בעציץ, לא מביעה שום כלום.
החלטתי לעשות נסיון.
לקחתי דף ריק והכנתי טבלה לשחק איקס עיגול.
עשיתי איקס במרכז ואז שמתי לה את הטוש ביד שלה ולפתע…..
פ. עשתה עיגול.
פ. ניצחה אותי.
פ. חייכה והסתכלה לי בעיניים.
פ. אמרה 10 מילים בעברית ועוד כמה בערבית.
הצוות כולו בא לראות את הפלא שקרה פה.
עכשיו לא רוצים לשחרר אותי עד שהיא תחלים לגמרי, אני מצאתי את ערוץ התקשורת איתה ואני מסופק ומאושר.
פ. צחקה
פ. יכולה
פ. עוד תלך על רגלייה ותהיה חזקה
פ. רק בת 20

 

10846267_10152897372734450_94339306780772413_n

מודעות פרסומת