10 כללי ברזל ביציאה לקמפינג עם הילדים כדי להיות שפויים

השנה היא 2005, אני אז בזוגיות ללא ילדים עם מי שתהיה גרושתי לעתיד. יש לנו שני כלבים גדולים, זא'קו וטימטם. יצא לנו להכיר בחיפה שכנים אוהבי קמפינג שלהם יש שתי ילדות יחסית קטנות, אחת בת 5 והשנייה שנתיים. בזכותם למדתי על 10 כללי ברזל ביציאה לקמפינג עם הילדים. ברקע יש גי'פ מונסטר מטורף עם גלגלי ענק ועגלה נגררת יותר גדולה ממנו עם מקום להעמיס עליו לצורך ההמחשה 4 טרקטורנים, מסגרת ברזל גבוהה על הנגררת עם ברזנטים שמתחלקים למחיצות וניתן להפוך אותם לחדרי שינה, גנרטור, שירותי שדה, מקלחת שדה, כל כלי העבודה כולל מסור חשמלי כמו בסרטי האימה, מזרונים, צידניות, מחצלות, מנגלים, ג'ריקנים של מים ובנזין….בקיצור, חולי קמפינג וכל האיבזור שאפשר לדמיין.

החלטנו להצטרף אליהם לקמפינג השנתי בחופשת הפסח ולנסוע לחוף לבנון בכנרת, אבל כמובן לחלק הדרומי שלו, זה בלי התשלום בכניסה ובלי החשמל, המים, הדשא והפינוקים. זה רק עם החצץ והעשבייה הגבוהה. שלושה לילות וארבעה ימים עברו עלינו סך הכל בנעימים ובזכות אותו ביקור מכונן בחוף לבנון עם זוג וילדים קטנים וכלבים למדנו על בשרנו מה הם 10 כללי ברזל ביציאה לקמפינג עם הילדים. תקראו לזה קורס הכנה לקמפינג ילדים מצידי…

1. ילדים זה עם.

אין לו המנון וגם לא דגל, אין לעם הזה נשיא או מלך אבל בהחלט זה עם. עם שיש לו חוקים ועם עונש על מי שעובר על החוקים. אי ידיעת החוק (10 כללי ברזל ביציאה לקמפינג עם הילדים) אינה פוטרת את ההורה מעונשו. אי לכך ובהתאם לזאת, אחרי שבדקתם ברשימת "מה לא לשכוח" שהיא כמובן רשימה כתובה ולא סתם בראש שלכם שכוללת את הבשר, הגחלים, המדליק פחמים, המים ושאר הדברים, אסור, אבל ממש אסור לשכוח להביא משהו שהילד יגלה בשטח שלא הבאתם לו ואז יחריב לכם את כל היום בגלל זה. אם זה דובי, או שמיכי, או המוצץ שהוא הכי אוהב, אפילו לחשוב קדימה ולהביא לו את הכרית מהמיטה או השמיכה עם הריח שלו. מקסימום אחרי זה תכבסו כשתחזרו. אבל תחשבו טוב טוב מה עלול להיות המוקש שאמנם נשאר בבית אבל כשיתגלה שהוא לא ליד הילד/ה המתוק/ה שלכם הם יהפכו לגירסה לא נעימה של פרדי קרוגר גמדי.

2. עזרה ראשונה

עזרה ראשונה, עזרה ראשונה. בקמפינג אתם לרוב לא נגישים למרפאות וקופות חולים. ילדים+שטח+חופש+אנרגיה=פציעות, חבלות ושריטות שורפות. כדי לא לעבור על 10 כללי ברזל ביציאה לקמפינג עם הילדים דאגו להביא איתכם ערכת עזרה ראשונה שכוללת את כל מה שצריך אם זה תחבושות, פלסטרים עם דמויות מצוירות, אקמולים ומורידי חום, יוד, ולא פחות חשוב, בקבוקון קטן עם מיץ מתוק שלעת הצורך נשלף ונאמר לילדים שזה תרופה מיוחדת לפציעה הדמיונית שיש להם, אפקט פלסבו עובד נהדר על ילדים רק אם יכולת המשחק שלכם מספיק טובה. אם אתם לא יודעים לבלף אל תנסו, תחושת הבגידה תביא את הילד להיות הענק הירוק הזועם שיהפוך את פרדי קרוגר הגמדי מסעיף 1 לפראייר לידו…

3. אבא מצ'עמם לי.

כן כן, מפלצת השיעמום תבוא ותאכל לכם את הראש. נכון, עבורכם זה חופש ונופש, זה ים, זה יער, זה שקט אינסופי, זה חיבור לטבע, זה זמן עם משפחה וחברים. אבל עם הילדים לא רואה את זה כך, זה לא מעניין לו את התחת. ברשימת 10 כללי ברזל ביציאה לקמפינג עם הילדים במספר שלוש הוא רוצה תעסוקה מבצעית ונמאס לו מכדור. אז הכינו מבעוד מועד מספר משחקי חברה כמו משחק החבילה, תדאגו לעזרים כמו חבל דלגית, לוח דמקה, דלי לאיסוף אבני מאובנים של דינוזאורים (כן כן, התירוץ הזה עובד עד גיל מסויים), לילדים סקרנים אפשר להביא מגדיר פרחים/ציפורים/עצים ולשלוח אותם לחפש את הנ"ל בסביבה הקרובה (לא לבד, אתם גם רוצים שהם יחזרו איתכם הביתה). המלצה שלי? עם כל הפיתוי שיש, משחקי טבלט, פלאפון ושאר אלקרוניקה תשמרו באוטו ועדיף בבית, אתם בקמפינג ואחת המטרות החשובות זה לפתח את החיבור לטבע והכישורים החברתיים של הילדים. גם אתם תשדלו לא לגעת בטלפון מול העיניים שלהם למעט מקרים חשובים.

4. סטיקלייט קטן.

אתם לא מבינים כמה הדבר הזה יכול לעזור. באמת. מנסיון. הפטנט הזה נכנס הישר למקום הרביעי ב10 כללי ברזל ביציאה לקמפינג עם הילדים בצורה פשוטה אך גאונית: לוקחים חוט ועושים ממנו שרשרת קטנה או צמיד, עליו קושרים סטיקלייט קטן (יש למצוא כזה בכל חנויות המטייל וריקושט וכ'ו) ומצמידים אחרי השקיעה על הילד או הכלב. לא דווקא בסדר הזה. במקרה שאתם רואים את הסטיק לייט מתחיל להתרחק….זה הזמן לצעוק את שם הילד (או לקלל את הכלב) ולרדוף אחריו.

5. מגבונים לחים והרבה.

אתם לא יודעים כמה מגבונים לחים זו המצאת המאה! עזבו אתכם מחשמל וטלפון – מגבונים לחים.
אל תשאירו אותם באוטו כי הם יהיו רק מגבונים בלי החלק של הלחים ואם בטעות התייבשה לכם חבילה, טיפ פשוט: להרטיב את המגבונים דרך הפתח בכמה טיפות מים ולשקשק היטב, אחרי שתי דקות הכל נספג ושוב נהיה לח ונעים. אתם עוד תודו לי שהכנסתי את זה ל-10 כללי ברזל ביציאה לקמפינג עם הילדים.

6. סביבת מים.

אם אתם עושים קמפינג באזור של הכינרת, ים תיכון, אילת וכ'ו ובא לכם גם לשלב פעילות מים עם הילדים קודם כל לזכור על כללי הבטיחות. לא סתם יש סעיף בטיחות ב-10 כללי ברזל ביציאה לקמפינג עם הילדים!! ילדים שלא שוחים אז רק עם מצופים, לא להשאיר אותם לבד במים גם לא למאית שנייה ולוודא שיש מספיק קרם הגנה על הגוף למניעת כוויות.
אחרי שדיברתי כמו דודה פולניה אז גם תחשבו מה יעשה להם כיף במים.
יש לכם גלשן?
סירה מתנפחת עם משוטים?
אופנוע ים?
לא?
לא נורא, גם חתיכת קלקר תעבוד, גם אבוב פשוט ישמח לבב ילדון, אפילו תנסו לדוג איתם, כל דבר יכול להפוך לחוויה נהדרת רק אם באמת נהנים מכל הלב.

7. מספר 1 ומספר 2.

שימו לב שילדים קשה להתרגל לעשות צרכים (או בשפה היותר ברורה פיפי וקקה) מחוץ לחדר שירותים מוגן וסטרילי.
בפעמים הראשונות היו סבלניים איתם גם אם הם גוררים אותכם קילומטר וחצי הרחק מעיני אנשים זרים, אפשרו להם לבחור לבד את המיקום שלהם, הציעו להם כיסוי באמצעות מגבת חוף גדולה לתחושת הביטחון ואל תשכחו את סעיף 5. (מגבונים מגבונים ומגבונים).
למי שרוצה לקחת את 10 כללי ברזל ביציאה לקמפינג עם הילדים ולשדרג, יש פטנט נחמד של מסגרת אסלה שמתחתיה נקשרת שקית מיוחדת לצרכים, אם אתם אנשי קמפינג בנוהל שווה לחשוב על רכישה כזו.

8. שינה טובה.

קצת קשה להבטיח זאת בתנאי קמפינג וזה גם תלוי במזג האויר. דאגו להביא לאוהל הילדים לפחות שני מזרונים לכל אחד (על אדמה לא רכה מרגישים כל אבן ואבן במזרון שטח סטנדרטי), שק שינה, כרית נוחה ובנוסף גם שמיכת פוך. פנס עם בטריות נוספות זה גם מצרך חובה ותיקחו בחשבון שילדים אוהבים לשחק עם הפנס באוהל בלילה ובסוף נשארים בלי בטריות. תביאו מספר ספרים מעניינים לילדים כדי לקרוא להם לפני השינה ובכלל, תנהלו את טקס השינה הרגיל שלכם בבית גם בקמפינג, זה יעזור להם להיכנס לשינה יותר טובה. במידה ואתם ישנים עם הילדים באותו אוהל גדול הקפידו למקם אותם בקצה הרחוק של הכניסה לאוהל כדי שתוכלו להיות חופשיים לצאת ולחזור למדורה עם המבוגרים מבלי להעיר אותם. אהה…ולמרוח טוב טוב עם דוחה יתושים.

9. תיעוד וצילום.

אולי זה לא נשמע לכם כמו אחד מ-10 כללי ברזל
ביציאה לקמפינג עם הילדים אבל בהחלט כן!
ילדים יזכרו עוד שנים רבות טיול חוויתי כמו קמפינג
וינצרו את הזיכרונות האלה בליבם.
תהיו הורים טובים ותשקיעו בצילום של כל מיני
רגעים קטנים שלהם בצורה ספונטנית מבלי לבקש
מהם לחייך למצלמה ולעמוד יפה.
בעתיד הרחוק זה יוכל לשמש אתכם בכל מיני ארועים של בר מצווה, חתונה, ימי הולדת וכ'ו.
למשיקיעים שבינכם מומלץ להביא מוט סלפי או חצובה כדי שכל המשפחה תהיה בתמונה.

 

10. נקיון.

טוב, אז הסעיף הזה לא סתם נבחר להיות האחרון ב-10 כללי ברזל ביציאה לקמפינג עם הילדים.
אין הרבה מה להוסיף עליו אבל בכל זאת, לא רק למען אתר הקמפינג שאתם תרצו לחזור אליו בעוד שנה, לא רק בגלל המבקרים האחרים שבאים אליו אחריכם, לא רק בגלל שאין לנו ארץ אחרת, בעיקר כדי לחנך את הילדים שלנו והדור הבא להיות יותר מנומסים מאיתנו, לשמור על הקיימות והסביבה ולהבין ששום פסולת לא נשארת פזורה בטבע! אוספים את כל הלכלוך שנשאר מאחורינו ואפילו אם מוצאים איזו פחית שלא שייכת לנו גם אותה אפשר על הדרך לפנות – היפכו את אתגר נקיון המחנה שלכם לפעילות כיף והציעו פרס למשתתפים בסיום, גלידה טעימה בדרך הביתה או כל רעיון אחר.

ואם אחרי כל זה יש לכם עוד כוח לילדים כאשר תחזרו מהקמפינג – אז אתם הורים מדהימים ללא ספק ומגיע לכם פרס. כדאי לבקש מהסבא והסבתא לעזור לכם קצת בערב החזרה הביתה כדי לאגור כוחות ולשבת בכיף על בירה במרפסת ולצחוק על כל מה שקרה בקמפינג ובמיוחד מה לא קרה בזכות שקראתם את הפוסט החשוב של המאה העשרים ואחת – "10 כללי ברזל ביציאה לקמפינג עם הילדים כדי להיות שפויים".

אתם מוזמנים לכתוב עוד עצות ורעיונות אלי בתגובות בחפץ לב.
שלכם – המטייל המתמיד.

מחלת נפש אצל בן משפחה

מה עושים עם מחלת נפש אצל בן משפחה?

ביום שתראו את הסימנים הראשונים למחלת נפש כלשהי אצל בן משפחה שלכם, תאמינו לי שיש להתייחס אליהם ברצינות רבה. מחלת נפש אצל בן משפחה מחייבת טיפול מוקדם בשילוב תמיכה והתערבות ומהלך כזה יכול להוביל לתוצאה טובה בתחילת הדרך. יש לעודד את האדם להתייעץ עם רופא כללי או פסיכיאטר לשם קבלת הערכה ראשונית בזמן. אם בן המשפחה מושפע מהמחלה, יש להחליט לגבי רמת התמיכה והטיפול לפני שההשפעות של המחלה יהיו קשות לא רק עליו, אלא גם על כל המשפחה יחדיו.
פרק ראשון בסדרת כתבות בנושא…

כמה חשובה המשפחה למתמודד נפש

ישנן מחלות נפש רבות כמו: מאניה דיפרסיה, סכיזופרניה, הפרעות אישיות, או.סי.די, דיכאון ועוד. כל אחת מהן שונה מאוד מהשנייה לעיתים בתסמינים ובדרכי הטיפול והתמודדות איתה.
עם זאת, בכל אחת מהמחלות הללו בני המשפחה של החולה חייבים לתת לו המון תמיכה וסיוע ונדרשים להתמודד אף הן עם הסערות והקשיים שמתלווים למחלת הנפש של בן משפחתם, בין אם מדובר בהורים, אחים, בני זוג וקרובי משפחה נוספים.
המצוקה אותה חווה בן משפחה אשר סובל ממחלת נפש עלולה להתבטא ברגשות איומות כמו אשמה, כעס או בושה. כל אלה ללא סיוע ותמיכה של המעגל הקרוב יגרמו לתחושות האלו להתעצם ולהיות הרבה יותר קשים מנשוא כאשר ישנה מחלת נפש אצל בן משפחה. הכרה ברגשות אלו היא הצעד הראשון בדרך לאיזון והקלה. יש צורך בסיסי להפנים אצל בני המשפחה שהמחלה אינה מגיעה עם רשימת אשמים. גם הרצון להקטין מסבלו של המתמודד ו"לעודד" אותו שהכל בסדר ושעם קצת כוח רצון הוא יכול "לצאת מזה" יכולים לגרום לתחושת ניכור ותיסכול יותר גדולים לחולה. יש לטפל במצב בדחיפות, כולל טיפול והדרכה של בן המשפחה אשר מטפל בחולה בין היתר.

בחצר המחלקה תמצאו לרוב את המבקרים הבאים עמוסים שקיות אוכל ופינוקים

מחלת נפש אצל בן משפחה – הסטיגמה

בשנת 2002 אושפזתי לראשונה עקב התקף מאני חריף בבית חולים פסיכיאטרי טירת הכרמל. בזמן שהותי שם במשך כחצי שנה נאלצתי רוב הזמן לשהות שם לבד עם מעט מאוד ביקורים מצד בני המשפחה שלי. כל אחד היה עסוק בחייו ולרוב אמא שלי הגיעה פעם בשבוע עם קצת דברים בשבילי ולשיחה עם הצוות הרפואי לקבל עידכונים לגבי האבחנות שלי ומצבי. הקושי הנפשי שלי בזמנו היה קשה מאוד כי ראיתי במחלקה שלי מספר מתמודדים שגם כמוני קיבלו מעט ביקורים לעומת אחרים שעל בסיס יומי הגיעו אליהם מבקרים: הורים, אחים, דודים, בני זוג וחברים. עבורי זה היה כמו מלח על הפצעים ולעיתים רבות מצאתי את עצמי "נשען" על האנרגיה הטובה של הביקורים של אחרים ושואב מהם כוח. בשיחות שלעיתים ערכתי עם בני משפחה שהיו מבקרים עלתה הסוגייה של ההסתרה, איך מדברים על האישפוז של היקר להם בעבודה, בשכונה, בלימודים וכ'ו. כבר אז הבנתי שלמרות הרצון האמיתי והחזק שלהם לבוא ולתמוך במתמודד באישפוז, הם מתמודדים בעצמם עם סטיגמה קשה מול "העולם שבחוץ". הסטיגמה הזו הינה מעצור מאוד חזק בהמשך הטיפול כאשר ישנה מחלת נפש אצל בן משפחה שיוצא מהאישפוז חזרה אל הקהילה, הביתה, למשפחה שלו. הוא נאלץ להתמודד עם מבטים מוזרים וליחשושים מאחורי גבו שבמקרים מסויימים עלולים להיות טריגר ולהוציא אותו מהאיזון שכל כך חשוב לו לחיים תקינים.

מה קורה באישפוזים הפסיכיאטריים? מישהו מטפל בך?

רק באישפוז השלישי שלי זה היכה בי, משהו פה לא בסדר!!! המתנתי לי בסבלנות אין קץ עד שיגיע יום שלישי ותהיה אסיפה שבועית עם הפסיכיאטר של המחלקה, העו"ס והאח הראשי עם כל המחלקה כדי להטיח בהם בפרצוף: "כל הבית חולים הזה מרכז את כל המאמצים לטפל במתמודדי הנפש, לתת תרופות, לעשות שיחות, לתקוע שעות בריפוי ועיסוק. אבל לא פחות חשוב מזה, ובמקרים מסויימים אפילו יותר, אתם לא מטפלים בכלל בבני המשפחה שאין להם בכלל מושג מה עושים עם זה! כשיש חולה כרוני כמו סכרת למשל, אז בבית חולים המשפחה מקבלת הסבר קצר איך להזריק אינסולין ונגמר הסיפור, פה אף אחד לא עוזר לבני המשפחה לעזור לנו וחבל! אנחנו יוצאים וחוזרים לאישפוזים לא פעם בגלל שהקהילה ובראש ובראשונה המשפחה שלנו לא יודעת להכיל אותנו, להתמודד איתנו ואיך לעזור לנו. יותר מזה? לפעמים הם ממש עושים לנו נזק! זה אבסורד עצום כאשר ישנה מחלת נפש אצל בן משפחה"
שאר המאושפזים מהמחלקה התעוררו לתוך הדיון ולבסוף הצוות הרפואי הודה שאכן כך מתנהלים הדברים בבתי החולים ושחבל שכך. אין תקציבים להדרכת משפחות כראוי וממה שידוע כיום יש רק עמותה אחת בשם מיל"ם ששייכת לאנוש שמטפלת רק בבני משפחה של מתמודדים עד רמה מסויימת.

אם כבר זוג חברים טובים באים לבקר, עדיף לבוא עם אוכל טעים….

איך זה להיות בן/בת זוג של מתמודד נפש?

זה נושא לפוסט חדש בפני עצמו, תעקבו אחרי הפרקים הבאים…

כמה עצות שיכולות להיות שימושיות בנושא:

1. אספו ידע מקצועי על המחלה, חפשו אותה באינטרנט, גם באנגלית, היכנסו לקבוצות ידע בפייסבוק, זיכרו שידע זה כוח וככל שתדעו יותר מהתחלה מול מה אתם עומדים כך יהיה קל בהמשך הדרך ולא תהיו מופתעים.
2. אל תהיו לבד בזה! שתפו וקבלו תמיכה מחברים קרובים, אפילו כאלה שאינם קשורים בכלל למשפחה, ספרו להם בגילוי לב ותופתעו לגלות שתכירו עוד ועוד מקרים שהיו מתחת לאף שלכם.
3. תנסו להיעזר בשכנים כדי לבלות יותר זמן בביקורים באישפוז אצל המתמודד.
4. חלקו את הנטל באופן שווה בין בני המשפחה, לפי יכולתו וכשרונו של כל אחד.
5. החיים שלכם לא נעצרו, לכו לבלות, להנות בהפוגות, קרוב המשפחה שלכם זקוק לכם מאושרים ומלאיי חיים.
6. בידקו מהתחלה אם יש כיסוי ביטוח פרטי שיפצה אתכם על אבדן הכנסה בגלל הטיפול בבן המשפחה, לאורך זמן אתם עלולים למצוא את עצמכם נכנסים לחובות לא קטנים בגלל זה.

לסיכום, כאשר ישנה מחלת נפש אצל בן משפחה, האם יש מה לעשות?

בהחלט, ואף יותר מזה, משפחה תומכת, אוהבת, מכילה ולא שיפוטית יכולה להיות ההבדל הגדול בין חיים תקינים ונוחים בצל ההתמודדות לבין אישפוזים חוזרים ונשנים עד למצב של בעיות כרוניות קשות שיובילו לניתוק מוחלט של בן משפחה מהסובבים אותו. זיכרו שאף אחד לא בוחר להיות חולה מרצונו החופשי, אף אחד לא שולט בתסמיני המחלה שלו, זיכרו שיום אחד גם לכם זה עלול לקרות ואף אחד לא חסין לעולם. ישנם לא מעט אנשים מפורסמים ומשפיעים מאוד כל אחד בתחומם שלמרות מחלת או הפרעת הנפש שלהם ניהלו חיים שלמים והגיעו להישגים יוצאי דופן.
אם יש תרופה שאף מפעל תרופות לא יוכל להמציא, זו ללא ספק תרופת הפלא של תמיכת בני המשפחה בחולה.

מוזמנים לרשום בתגובות עוד עצות איך אפשר לעזור במקרה של מחלת נפש אצל בן משפחה