הרשות להתעללות באזרח

מי לא מכיר את זה?, התחושה הזו שבא לכם לתפוס גלון בנזין ולשרוף איזה רשות או חברה גדולה שמטרטרת אתכם על כלום?, החשק הזה לדפוק את הראש חזק בקיר מרוב שאתם מדברים אל הקיר?, היכולת הזו לספוג שוב ושוב את אותו הדבר ולנסות להבין למה לעזעזל זה לא נפסק? אז הנה כמה דוגמאות על שטויות של רשויות ומה אפשר לעשות בנושא. מתעללים בנו? בואו נתעלל בחזרה.

 

אין ספק שזה עלול להכניס אנשים בריאים לחלוטין למצב פסיכוטי שלאחר מכן נמצא את עצמנו אזוקים באיזה ניידת ולא נזכור מה קרה לנו ביממה האחרונה. קוראים לזה בשפה המשפטית "חוסר שפיות זמנית". זה מה שכמעט קורה לי לפעמים כשאני נאלץ לעמוד מול איזה רשות ממשלתית, מוניציפלית, תאגידית או אפילו חברה פרטית.
באמת שאני אדם נוח, אל תטעו בי, אני לא ממהר להתפוצץ, אבל כשאתה שוב ושוב חוטף את הכאפה וכולם מבינים שהצדק איתך חוץ מאותו גוף שעומד מולך, לעיתים כל מה שנשאר לכם לעשות זה להוריד כפפות של משי ופשוט להיכנס בהם חזק.

למה עף לי הקפיץ דווקא עכשיו? אז האמת זה לא בגלל משהו שקרה לי אלא בגלל שנתקלתי בכתבה הזו בגלובס על המצאה פשוטה של אפליקציה לחנייה שמאפשרת הגנה מדוח"ות בתכלס, ברמה שלא פגשנו. האפליקציה מאפשרת למשתמשים להנות מחנייה ארוכה בלי לרוץ לאוטו כל שעתיים או לקבל תזכורות מעצבנות בהודעות SMS כשאתם באמצע פגישה חשובה כדי להפעיל את השירות שוב. אמה מה? אצו רצו הרשויות ובכו בבכי קורע לב כמו זעקת הקוזק הנגזל ברגע שהבינו כי יש פה פגיעה בתרנגולת מטילת ביצי הזהב שלהן.

" השירות החדש של סלופארק מציע ללקוחות בעצם לדלג על הכיבוי וההפעלה מחדש הידני, ולבצע זאת באופן אוטומטי. מאגף הפיקוח של אחת מהערים הגדולות במרכז הארץ נמסר ל"גלובס", כי השירות מנוגד חד משמעית לחוקי העזר. בעירייה אחרת מסרו שהם צריכים לבדוק את הנושא מבחינה משפטית רשמית, כי זה לא משהו שהיה קיים עד כה, אבל על פניו לא נראה שזה עומד בתנאי חוקי העזר העירוניים."

האזרח הקטן משלם בגדול – עיריית נהריה נגדי

סיפור שהיה כך היה. מאז השתחררתי מהצבא תמיד הייתי רכוב על דו גלגלי בצורה כזו או אחרת. רוב זמני היה בערים גדולות שמבינות את מצוקת החנייה ואת היתרון של דו גלגלי בצימצום בעיות חניה שלא תופסים את המקום של המכוניות. חוץ מנהריה כך מסתבר. כשעבדכם הנאמן עבר לגור בנהריה הוא גילה יום אחד שכשהוא משאיר את הקטנוע הקטן והחביב שלו על המדרכה, בין שני עצים וצמוד לגדר ההפרדה מברזל זה מפריע מאוד לפקח הקטן והמושתן. למה זה כל כך מפריע? כי לדבריו יש הנחיה שלקטנועים בעיר אסור להחנות במדרכה.
-"איך אתה רוצה שאחנה על הכביש? איפה לשים בדיוק את הכרטיס חנייה? על החלון שאין לי" שאלתי בתמימות צינית.
-"לא, אין בעיה לשים אופנועים בנהריה על החנייה של הרכבים, לא צריך לשים פתק חנייה כמו רכבים, אנחנו לא נותנים דוחות לקטנועים" ענה המושתן הקטן.
-"אז רגע, אתה אומר לי שאתם מעדיפים בעורק המרכזי של העיר שקטנועים יתפסו חניות רכבים, יביאו עצבים לכל נהג שמחפש בנרות חנייה בשעות העומס, שיהיה מצב שאיזה חוכמולוג יחליט שהוא מזיז בכוחות עצמו את הקטנוע שלי הצידה או פשוט כשהוא עושה רוורסים הוא יפיל לי אותו כשהוא לא רואה את הכלי במראה האחורית שלו??" שאלתי שוב בנסיון להבין את ההגיון ואז המושתן הקטן אמר לי פשוט "כן", פתח את הפנקס והגיש לי דו"ח. קיבלתי בחיוך את הדו"ח ואמרתי לו
-"אין בעיה, הכל באהבה, ניפגש בבית המשפט".
אחרי יומיים שוב הגיע אותו פקח ושוב מצא את הקטנוע שלי באותו המקום. ראיתי את הקטן המושתן ניגש בצעדי בלרינה לקטנוע שלי ופותח את הפנקס. באתי אליו הפעם קצת פחות פרפר נחמד ואמרתי לו
-"רגע, מה הקטע? אמרתי לך שניפגש בבית משפט, לא? נתת דו"ח, הייתי במחלקה שלך בעירייה, ביקשתי משפט, עכשיו מחכים. אין לך מה להמשיך לתת דו"חות על אותו העניין" ואז המשותן הקטן ביקש ממני תעודת זהות. פה כבר עף לי הקפיץ:
-"לא עפת על עצמך חביבי? תעודת זהות? למה מי אתה? כשתהיה שוטר תקבל, בנתיים אתה רק פקח מעפן. רוצה לתת עוד דו"ח? תן 300 וסע לי מהעיניים, הקטנוע נשאר פה". ואז החוכמולוג שלף מתחת לקטנוע שלו חוברת דוחות מהסוג שלא רואה הרבה אור שמש והתחיל לשרבט.
-"מה זה עכשיו?" שאלתי בסקרנות
-"זה דו"ח על הפרה של הסדר והנקיון, סעיף 38(א')" השיב המושתן.
-"נראה לך שאתה נותן לי שני דוחות שונים על אותה עבירה?"
-"כן, אתה לא רוצה להזיז את הקטנוע וזה מפריע פה לסדר."
-"אל תשכח גם את הנקיון…."
-"מצחיק מאוד, עכשיו מה אתה אומר?, קיבלת 500 שקל דו"ח, אתה רוצה להמשיך ככה?"
-"כן, אין לי בעיה, בוא ניפגש בבית המשפט ונראה מי צוחק אחרון."

וכך היה, החלטתי כי אני לא מוותר למושתן והולך עם האמת שלי עד הסוף למרות שמולי עומדת עירייה עם עו"ד וכל מחלקת האכיפה שלהם.
אז החלטתי שקודם כל אני לא מתרגש ובטוח לא לוקח עו"ד בשביל זה. דבר שני נכנסתי לגוגל והתחלתי לחפש פסקי דין וכתבות בנושא. מהר מאוד מצאתי מה שרציתי, הדפסתי בשני עותקים והלכתי מצוייד ברוח לחימה לבית המשפט.
כשהגענו לאולם פגשתי בחוץ את העו"ד של העירייה וחייכתי אליו מאוזן לאוזן. הוא ניגש אלי ואמר;
-"טוב, אני מבין שאתה הבחור עם הקטנוע. אם תודה עכשיו בסיעפי האישום אני אבוא לקראתך ולא אוסיף כפל קנס וריבית."
-"אוי, זה כל כך נחמד ומתחשב מצידך. בוא נעשה משהו אחר. אם תודה שיש לך פקח דביל שעובד בעירייה אני מוכן להתחשב ולא לפרסם את הטימטום שלו בפייסבוק ולחסוך ממך את הבושות עכשיו מול השופט. מה דעתך?" עניתי.
התובע הסתכל עליי בזילזול לרגע ואז נכנסתי לאולם כשהוא אחריי.
וזה מה שקרה בבית המשפט לעיניכם:

 

אז נפגשנו שוב אחרי חודש ימים והפלא ופלא, דוד נתן בראש לגוליית;

אגב, אני אגלה לכם סוד, גם את שני הדוחות הרגילים ביטלו לי מהר מאוד. אז מה המסקנה מהדוגמא הזו? לא להיבהל מבקשה להישפט. קבלו את הדו"ח בחיוך, שבו על האינטרנט וחפשו פסקי דין תומכים באותו מצב. אם תייצגו את עצמכם תחסכו גם שכ"ט עורך דין וגם תצאו עם תחושת סיפוק שנתתם בראש חזרה והשפלתם אותם מול שופט.

למקרה הבא? בכיף.

מקרה שקרה כך היה.
בזכות המאניה דיפרסיה שלי יש לי קצבת נכות שמגיעה לי מביטוח לאומי. עת קיבלתי את הקיצבה בשנה הראשונה אף אחד לא ממש טרח להסביר לי מה הזכויות שמגיעות לי מתוקף הקצבה מעבר לסכום שמועבר לחשבון כל חודש (ממש מפתיע הא? לספר למישהו על הזכויות שלו?) וכך יצא שלא ידעתי שגם מגיע לי סיוע בשכ"ד בגלל שאני שוכר דירה עם שותפה וגם מגיע לי 80 אחוז הנחה בארנונה. באותה התקופה גרתי בחיפה ובמשך שנה וחצי לא ידעתי שמגיע לי משהו נוסף מלבד הקצבה. עד שיום אחד שוחחתי עם העו"ס ואז במקרה גילינו שאני לא מקבל את הסיוע הנוסף ואת ההטבות השונות. אצתי רצתי לעיריית נהריה למחלקת ארנונה, הראתי את כל הניירת שמוכיחה שאני שנה וחצי משלם ארנונה רגילה וביקשתי לתומי לקבל החזר על הכסף הזה. התשובה שקיבלתי היתה
-"תקבל רק חלק מהסכום, אנחנו לא מחזירים כסף אחרי שנה".
-"מה זאת אומרת? הכסף התיישן? ביזבזתם אותו על זיקוקים ביום העצמאות? למה לא?"
-מצ'טערת, אלו התקנות בעירייה, אין רטרואקטיבי מעל שנה".
אני אקצר את הסיפור כי אתם מבינים שלא הסכמתי לווזלן אותי בלי חיוך וכך מצאתי את עצמי מחפש בגוגל גוף נהדר שמיועד במיוחד למקרים מהסוג הזה בה יש מעורבות של התעמרות של רשות ציבורית באזרח ופניתי ל"מבקר המדינה". יש שם באתר טופס מקוון די מאיים בהתחלה אבל בתכ'לס לא היה כזה סיפור, הכנסתי את כל מה שביקשו לטופס, סרקתי סריקות, התלוננתי על תלונות, בכיתי רבות, זעקתי על עוולות ועשיתי אנטר. אחרי חודש קיבלתי מכתב "מר קסב היקר, עו"ד של מבקר המדינה בדק את הנושא וגילה כי ההתנהלות במחלקת הארנונה של עיריית חיפה לא היתה תקינה ולכן תלונתך נמצאה מוצדקת וכספך יוחזר לך"
כן כן, בלי הרבה כאבי ראש וריצות, מהמחשב בבית שלחתי את מבקר המדינה לתת ביס בעירייה וניצחתי. גם אתם יכולים להיעזר במבקר המדינה מול גופי ציבור.

אז הנה מתנה עבורכם כמה טיפים להתעסקות מול גופים שגדולים ממכם בכמה דרגות;

1. לא לפחד כלל, מקסימום זה יצליח. בקשו להישפט, הגישו תלונות לכל עבר, רססו את הקירות בפייסבוק – רק אל תגידו "נו, אין לי כוח, שיקחו את הכסף זה לא שווה את הכאב ראש". ככה עובדת שיטת המצליח של הגופים הגדולים, הם יוצאים מנקודת הנחה שרק מעט מהאזרחים יעמדו מולם ויגלו שהם רמאים בני רמאים.
2. כשאתם כותבים מכתב תלונה לגוף מסויים, חישבו מי הגוף מעליו שהוא לא אוהב. אם זה רשות ציבורית ששייכת למשרד ממשלתי אז תמצאו בגוגל את שמו/ה של נציב תלונות הציבור של אותו המשרד (למשל אם זה תלונה בנושא רווחה של עירייה מסויימת לשלוח לנציב תלונות הציבור של משרד הרווחה) ותמענו אותו למטה ב"מכותבים" וגם כמובן לשלוח אליו פיזית ממש.
   אבל בשאר המקרים אפשר לחנטרש ולעשות שריר. מה הכוונה? לכתוב במכותבים "אילנה דיין מערכת עובדה, אמנון לוי מערכת פנים אמיתיות, יהיה בסדר בגלי צה"ל" וכ'ו. הם לא צריכים לדעת אם שלחתם באמת או לא, את ההשפעה זה יעשה.
3. יש לכם איזה חבר עו"ד? אחלה. אפילו שהוא לא מייצג אתכם בנושא תכתבו גם אותו בשורת המכותבים.
4. הקפידו לאסוף הוכחות, צילומים והקלטות שיחה עם נציגי אותו הגוף. אם תגיעו לשלב קריטי זה יכול לשמש אתכם מאוד. אגב, כל עוד אתם צד בשיחה מותר לכם להקליט אותה, אל תדאגו מחוק האזנת סתר וכל השטויות האלו.
5. כשאתם משוחחים עם מישהו מהגוף שמתנכל לכם תמיד תבקשו לדעת את שמו המלא ותפקידו. גם אם זה מאיזה טלפן משירות לקוחות או מאיזה דלפק. אם אתם מרגישים שאתם לא מקבלים תשובות מספקות אז לדרוש לדבר עם אחראי משמרת. אגב, תירוצים כמו "הוא עסוק" וכאלה שלא ידחפו לכם. תגידו "אין בעיה, יש לי הרבה זמן וכמו שאתם מקליטים אז גם השיחה הזו מוקלטת, אני מחכה לאחראי משמרת עכשיו עד שיתפנה, המונה דופק".
6. השתמשו במר גוגל, הוא יעזור לכם הרבה במקרים שמישהו אחר הלך באותה הדרך, תלמדו מפסקי דין, תקראו מה היו הטענות, מה היו ההחלטות ותשתמשו במספר התיק בבית המשפט כדי שהם ילכו לחפש אותו (אל תמסרו להם עותק מההחלטה, תנו להם לעבוד קשה).
7. במידה ומדובר בגוף פרטי כמו חברה או רשת גדולה מצאתי כי אחת השיטות הבדוקות זה סצנת הפאדיחות. לכו לאותו מקום כשיש שם הכי הרבה אנשים באותו רגע ו"תסבירו" בקול הכי רם שאפשר (מבלי לצעוק ולהיות מגורשים על ידי משטרה) מה העוול שנעשה לכם ושאתם מצפים לטיפול מהיר בתקלה. תתפלאו כמה אחראי משמרת מעדיפים לפתור את הבעיה ככה ולא לשלם במחיר של נזק תדמיתי מול כל הקהל לקוחות שלהם.
8. ואחרון חביב אבל בין החשובים: הרשת החברתית. פעם בתקופה של ההורים שלנו באמת היה קשה להגיע לציבור הרחב וזה היה נס רפואי אם הגעתם לפינה של גדעון רייכר. היום כל אחד יכול להיות גדעון רייכר ולפרסם פוסט מנומק עם הוכחה מצולמת וזה יכול להפוך לויראלי מהר מאוד. הרשויות והחברות סורקים את הרשת וערים מאוד לנאמר עליהן, תשתמשו בלי להתבלבל בכוח של הרשת החברתית ותתפלאו איך תלונה מנומקת לכל החברים תהפוך לפיתרון מהיר לבעיה. רק לא לשכוח שזה יהיה ציבורי כדי שיוכלו לשתף, הא?יש לכם עוד עצות? אשמח שתכתבו לי בתגובות ואוסיף למאמר.

<img height="1" width="1" style="display:none" src="https://www.facebook.com/tr?id=804422193027699&ev=PageView&noscript=1&quot; />

מחלת נפש אצל בן משפחה

מה עושים עם מחלת נפש אצל בן משפחה?

ביום שתראו את הסימנים הראשונים למחלת נפש כלשהי אצל בן משפחה שלכם, תאמינו לי שיש להתייחס אליהם ברצינות רבה. מחלת נפש אצל בן משפחה מחייבת טיפול מוקדם בשילוב תמיכה והתערבות ומהלך כזה יכול להוביל לתוצאה טובה בתחילת הדרך. יש לעודד את האדם להתייעץ עם רופא כללי או פסיכיאטר לשם קבלת הערכה ראשונית בזמן. אם בן המשפחה מושפע מהמחלה, יש להחליט לגבי רמת התמיכה והטיפול לפני שההשפעות של המחלה יהיו קשות לא רק עליו, אלא גם על כל המשפחה יחדיו.
פרק ראשון בסדרת כתבות בנושא…

כמה חשובה המשפחה למתמודד נפש

ישנן מחלות נפש רבות כמו: מאניה דיפרסיה, סכיזופרניה, הפרעות אישיות, או.סי.די, דיכאון ועוד. כל אחת מהן שונה מאוד מהשנייה לעיתים בתסמינים ובדרכי הטיפול והתמודדות איתה.
עם זאת, בכל אחת מהמחלות הללו בני המשפחה של החולה חייבים לתת לו המון תמיכה וסיוע ונדרשים להתמודד אף הן עם הסערות והקשיים שמתלווים למחלת הנפש של בן משפחתם, בין אם מדובר בהורים, אחים, בני זוג וקרובי משפחה נוספים.
המצוקה אותה חווה בן משפחה אשר סובל ממחלת נפש עלולה להתבטא ברגשות איומות כמו אשמה, כעס או בושה. כל אלה ללא סיוע ותמיכה של המעגל הקרוב יגרמו לתחושות האלו להתעצם ולהיות הרבה יותר קשים מנשוא כאשר ישנה מחלת נפש אצל בן משפחה. הכרה ברגשות אלו היא הצעד הראשון בדרך לאיזון והקלה. יש צורך בסיסי להפנים אצל בני המשפחה שהמחלה אינה מגיעה עם רשימת אשמים. גם הרצון להקטין מסבלו של המתמודד ו"לעודד" אותו שהכל בסדר ושעם קצת כוח רצון הוא יכול "לצאת מזה" יכולים לגרום לתחושת ניכור ותיסכול יותר גדולים לחולה. יש לטפל במצב בדחיפות, כולל טיפול והדרכה של בן המשפחה אשר מטפל בחולה בין היתר.

בחצר המחלקה תמצאו לרוב את המבקרים הבאים עמוסים שקיות אוכל ופינוקים

מחלת נפש אצל בן משפחה – הסטיגמה

בשנת 2002 אושפזתי לראשונה עקב התקף מאני חריף בבית חולים פסיכיאטרי טירת הכרמל. בזמן שהותי שם במשך כחצי שנה נאלצתי רוב הזמן לשהות שם לבד עם מעט מאוד ביקורים מצד בני המשפחה שלי. כל אחד היה עסוק בחייו ולרוב אמא שלי הגיעה פעם בשבוע עם קצת דברים בשבילי ולשיחה עם הצוות הרפואי לקבל עידכונים לגבי האבחנות שלי ומצבי. הקושי הנפשי שלי בזמנו היה קשה מאוד כי ראיתי במחלקה שלי מספר מתמודדים שגם כמוני קיבלו מעט ביקורים לעומת אחרים שעל בסיס יומי הגיעו אליהם מבקרים: הורים, אחים, דודים, בני זוג וחברים. עבורי זה היה כמו מלח על הפצעים ולעיתים רבות מצאתי את עצמי "נשען" על האנרגיה הטובה של הביקורים של אחרים ושואב מהם כוח. בשיחות שלעיתים ערכתי עם בני משפחה שהיו מבקרים עלתה הסוגייה של ההסתרה, איך מדברים על האישפוז של היקר להם בעבודה, בשכונה, בלימודים וכ'ו. כבר אז הבנתי שלמרות הרצון האמיתי והחזק שלהם לבוא ולתמוך במתמודד באישפוז, הם מתמודדים בעצמם עם סטיגמה קשה מול "העולם שבחוץ". הסטיגמה הזו הינה מעצור מאוד חזק בהמשך הטיפול כאשר ישנה מחלת נפש אצל בן משפחה שיוצא מהאישפוז חזרה אל הקהילה, הביתה, למשפחה שלו. הוא נאלץ להתמודד עם מבטים מוזרים וליחשושים מאחורי גבו שבמקרים מסויימים עלולים להיות טריגר ולהוציא אותו מהאיזון שכל כך חשוב לו לחיים תקינים.

מה קורה באישפוזים הפסיכיאטריים? מישהו מטפל בך?

רק באישפוז השלישי שלי זה היכה בי, משהו פה לא בסדר!!! המתנתי לי בסבלנות אין קץ עד שיגיע יום שלישי ותהיה אסיפה שבועית עם הפסיכיאטר של המחלקה, העו"ס והאח הראשי עם כל המחלקה כדי להטיח בהם בפרצוף: "כל הבית חולים הזה מרכז את כל המאמצים לטפל במתמודדי הנפש, לתת תרופות, לעשות שיחות, לתקוע שעות בריפוי ועיסוק. אבל לא פחות חשוב מזה, ובמקרים מסויימים אפילו יותר, אתם לא מטפלים בכלל בבני המשפחה שאין להם בכלל מושג מה עושים עם זה! כשיש חולה כרוני כמו סכרת למשל, אז בבית חולים המשפחה מקבלת הסבר קצר איך להזריק אינסולין ונגמר הסיפור, פה אף אחד לא עוזר לבני המשפחה לעזור לנו וחבל! אנחנו יוצאים וחוזרים לאישפוזים לא פעם בגלל שהקהילה ובראש ובראשונה המשפחה שלנו לא יודעת להכיל אותנו, להתמודד איתנו ואיך לעזור לנו. יותר מזה? לפעמים הם ממש עושים לנו נזק! זה אבסורד עצום כאשר ישנה מחלת נפש אצל בן משפחה"
שאר המאושפזים מהמחלקה התעוררו לתוך הדיון ולבסוף הצוות הרפואי הודה שאכן כך מתנהלים הדברים בבתי החולים ושחבל שכך. אין תקציבים להדרכת משפחות כראוי וממה שידוע כיום יש רק עמותה אחת בשם מיל"ם ששייכת לאנוש שמטפלת רק בבני משפחה של מתמודדים עד רמה מסויימת.

אם כבר זוג חברים טובים באים לבקר, עדיף לבוא עם אוכל טעים….

איך זה להיות בן/בת זוג של מתמודד נפש?

זה נושא לפוסט חדש בפני עצמו, תעקבו אחרי הפרקים הבאים…

כמה עצות שיכולות להיות שימושיות בנושא:

1. אספו ידע מקצועי על המחלה, חפשו אותה באינטרנט, גם באנגלית, היכנסו לקבוצות ידע בפייסבוק, זיכרו שידע זה כוח וככל שתדעו יותר מהתחלה מול מה אתם עומדים כך יהיה קל בהמשך הדרך ולא תהיו מופתעים.
2. אל תהיו לבד בזה! שתפו וקבלו תמיכה מחברים קרובים, אפילו כאלה שאינם קשורים בכלל למשפחה, ספרו להם בגילוי לב ותופתעו לגלות שתכירו עוד ועוד מקרים שהיו מתחת לאף שלכם.
3. תנסו להיעזר בשכנים כדי לבלות יותר זמן בביקורים באישפוז אצל המתמודד.
4. חלקו את הנטל באופן שווה בין בני המשפחה, לפי יכולתו וכשרונו של כל אחד.
5. החיים שלכם לא נעצרו, לכו לבלות, להנות בהפוגות, קרוב המשפחה שלכם זקוק לכם מאושרים ומלאיי חיים.
6. בידקו מהתחלה אם יש כיסוי ביטוח פרטי שיפצה אתכם על אבדן הכנסה בגלל הטיפול בבן המשפחה, לאורך זמן אתם עלולים למצוא את עצמכם נכנסים לחובות לא קטנים בגלל זה.

לסיכום, כאשר ישנה מחלת נפש אצל בן משפחה, האם יש מה לעשות?

בהחלט, ואף יותר מזה, משפחה תומכת, אוהבת, מכילה ולא שיפוטית יכולה להיות ההבדל הגדול בין חיים תקינים ונוחים בצל ההתמודדות לבין אישפוזים חוזרים ונשנים עד למצב של בעיות כרוניות קשות שיובילו לניתוק מוחלט של בן משפחה מהסובבים אותו. זיכרו שאף אחד לא בוחר להיות חולה מרצונו החופשי, אף אחד לא שולט בתסמיני המחלה שלו, זיכרו שיום אחד גם לכם זה עלול לקרות ואף אחד לא חסין לעולם. ישנם לא מעט אנשים מפורסמים ומשפיעים מאוד כל אחד בתחומם שלמרות מחלת או הפרעת הנפש שלהם ניהלו חיים שלמים והגיעו להישגים יוצאי דופן.
אם יש תרופה שאף מפעל תרופות לא יוכל להמציא, זו ללא ספק תרופת הפלא של תמיכת בני המשפחה בחולה.

מוזמנים לרשום בתגובות עוד עצות איך אפשר לעזור במקרה של מחלת נפש אצל בן משפחה