מחלת נפש אצל בן משפחה

מה עושים עם מחלת נפש אצל בן משפחה?

ביום שתראו את הסימנים הראשונים למחלת נפש כלשהי אצל בן משפחה שלכם, תאמינו לי שיש להתייחס אליהם ברצינות רבה. מחלת נפש אצל בן משפחה מחייבת טיפול מוקדם בשילוב תמיכה והתערבות ומהלך כזה יכול להוביל לתוצאה טובה בתחילת הדרך. יש לעודד את האדם להתייעץ עם רופא כללי או פסיכיאטר לשם קבלת הערכה ראשונית בזמן. אם בן המשפחה מושפע מהמחלה, יש להחליט לגבי רמת התמיכה והטיפול לפני שההשפעות של המחלה יהיו קשות לא רק עליו, אלא גם על כל המשפחה יחדיו.
פרק ראשון בסדרת כתבות בנושא…

כמה חשובה המשפחה למתמודד נפש

ישנן מחלות נפש רבות כמו: מאניה דיפרסיה, סכיזופרניה, הפרעות אישיות, או.סי.די, דיכאון ועוד. כל אחת מהן שונה מאוד מהשנייה לעיתים בתסמינים ובדרכי הטיפול והתמודדות איתה.
עם זאת, בכל אחת מהמחלות הללו בני המשפחה של החולה חייבים לתת לו המון תמיכה וסיוע ונדרשים להתמודד אף הן עם הסערות והקשיים שמתלווים למחלת הנפש של בן משפחתם, בין אם מדובר בהורים, אחים, בני זוג וקרובי משפחה נוספים.
המצוקה אותה חווה בן משפחה אשר סובל ממחלת נפש עלולה להתבטא ברגשות איומות כמו אשמה, כעס או בושה. כל אלה ללא סיוע ותמיכה של המעגל הקרוב יגרמו לתחושות האלו להתעצם ולהיות הרבה יותר קשים מנשוא כאשר ישנה מחלת נפש אצל בן משפחה. הכרה ברגשות אלו היא הצעד הראשון בדרך לאיזון והקלה. יש צורך בסיסי להפנים אצל בני המשפחה שהמחלה אינה מגיעה עם רשימת אשמים. גם הרצון להקטין מסבלו של המתמודד ו"לעודד" אותו שהכל בסדר ושעם קצת כוח רצון הוא יכול "לצאת מזה" יכולים לגרום לתחושת ניכור ותיסכול יותר גדולים לחולה. יש לטפל במצב בדחיפות, כולל טיפול והדרכה של בן המשפחה אשר מטפל בחולה בין היתר.

בחצר המחלקה תמצאו לרוב את המבקרים הבאים עמוסים שקיות אוכל ופינוקים

מחלת נפש אצל בן משפחה – הסטיגמה

בשנת 2002 אושפזתי לראשונה עקב התקף מאני חריף בבית חולים פסיכיאטרי טירת הכרמל. בזמן שהותי שם במשך כחצי שנה נאלצתי רוב הזמן לשהות שם לבד עם מעט מאוד ביקורים מצד בני המשפחה שלי. כל אחד היה עסוק בחייו ולרוב אמא שלי הגיעה פעם בשבוע עם קצת דברים בשבילי ולשיחה עם הצוות הרפואי לקבל עידכונים לגבי האבחנות שלי ומצבי. הקושי הנפשי שלי בזמנו היה קשה מאוד כי ראיתי במחלקה שלי מספר מתמודדים שגם כמוני קיבלו מעט ביקורים לעומת אחרים שעל בסיס יומי הגיעו אליהם מבקרים: הורים, אחים, דודים, בני זוג וחברים. עבורי זה היה כמו מלח על הפצעים ולעיתים רבות מצאתי את עצמי "נשען" על האנרגיה הטובה של הביקורים של אחרים ושואב מהם כוח. בשיחות שלעיתים ערכתי עם בני משפחה שהיו מבקרים עלתה הסוגייה של ההסתרה, איך מדברים על האישפוז של היקר להם בעבודה, בשכונה, בלימודים וכ'ו. כבר אז הבנתי שלמרות הרצון האמיתי והחזק שלהם לבוא ולתמוך במתמודד באישפוז, הם מתמודדים בעצמם עם סטיגמה קשה מול "העולם שבחוץ". הסטיגמה הזו הינה מעצור מאוד חזק בהמשך הטיפול כאשר ישנה מחלת נפש אצל בן משפחה שיוצא מהאישפוז חזרה אל הקהילה, הביתה, למשפחה שלו. הוא נאלץ להתמודד עם מבטים מוזרים וליחשושים מאחורי גבו שבמקרים מסויימים עלולים להיות טריגר ולהוציא אותו מהאיזון שכל כך חשוב לו לחיים תקינים.

מה קורה באישפוזים הפסיכיאטריים? מישהו מטפל בך?

רק באישפוז השלישי שלי זה היכה בי, משהו פה לא בסדר!!! המתנתי לי בסבלנות אין קץ עד שיגיע יום שלישי ותהיה אסיפה שבועית עם הפסיכיאטר של המחלקה, העו"ס והאח הראשי עם כל המחלקה כדי להטיח בהם בפרצוף: "כל הבית חולים הזה מרכז את כל המאמצים לטפל במתמודדי הנפש, לתת תרופות, לעשות שיחות, לתקוע שעות בריפוי ועיסוק. אבל לא פחות חשוב מזה, ובמקרים מסויימים אפילו יותר, אתם לא מטפלים בכלל בבני המשפחה שאין להם בכלל מושג מה עושים עם זה! כשיש חולה כרוני כמו סכרת למשל, אז בבית חולים המשפחה מקבלת הסבר קצר איך להזריק אינסולין ונגמר הסיפור, פה אף אחד לא עוזר לבני המשפחה לעזור לנו וחבל! אנחנו יוצאים וחוזרים לאישפוזים לא פעם בגלל שהקהילה ובראש ובראשונה המשפחה שלנו לא יודעת להכיל אותנו, להתמודד איתנו ואיך לעזור לנו. יותר מזה? לפעמים הם ממש עושים לנו נזק! זה אבסורד עצום כאשר ישנה מחלת נפש אצל בן משפחה"
שאר המאושפזים מהמחלקה התעוררו לתוך הדיון ולבסוף הצוות הרפואי הודה שאכן כך מתנהלים הדברים בבתי החולים ושחבל שכך. אין תקציבים להדרכת משפחות כראוי וממה שידוע כיום יש רק עמותה אחת בשם מיל"ם ששייכת לאנוש שמטפלת רק בבני משפחה של מתמודדים עד רמה מסויימת.

אם כבר זוג חברים טובים באים לבקר, עדיף לבוא עם אוכל טעים….

איך זה להיות בן/בת זוג של מתמודד נפש?

זה נושא לפוסט חדש בפני עצמו, תעקבו אחרי הפרקים הבאים…

כמה עצות שיכולות להיות שימושיות בנושא:

1. אספו ידע מקצועי על המחלה, חפשו אותה באינטרנט, גם באנגלית, היכנסו לקבוצות ידע בפייסבוק, זיכרו שידע זה כוח וככל שתדעו יותר מהתחלה מול מה אתם עומדים כך יהיה קל בהמשך הדרך ולא תהיו מופתעים.
2. אל תהיו לבד בזה! שתפו וקבלו תמיכה מחברים קרובים, אפילו כאלה שאינם קשורים בכלל למשפחה, ספרו להם בגילוי לב ותופתעו לגלות שתכירו עוד ועוד מקרים שהיו מתחת לאף שלכם.
3. תנסו להיעזר בשכנים כדי לבלות יותר זמן בביקורים באישפוז אצל המתמודד.
4. חלקו את הנטל באופן שווה בין בני המשפחה, לפי יכולתו וכשרונו של כל אחד.
5. החיים שלכם לא נעצרו, לכו לבלות, להנות בהפוגות, קרוב המשפחה שלכם זקוק לכם מאושרים ומלאיי חיים.
6. בידקו מהתחלה אם יש כיסוי ביטוח פרטי שיפצה אתכם על אבדן הכנסה בגלל הטיפול בבן המשפחה, לאורך זמן אתם עלולים למצוא את עצמכם נכנסים לחובות לא קטנים בגלל זה.

לסיכום, כאשר ישנה מחלת נפש אצל בן משפחה, האם יש מה לעשות?

בהחלט, ואף יותר מזה, משפחה תומכת, אוהבת, מכילה ולא שיפוטית יכולה להיות ההבדל הגדול בין חיים תקינים ונוחים בצל ההתמודדות לבין אישפוזים חוזרים ונשנים עד למצב של בעיות כרוניות קשות שיובילו לניתוק מוחלט של בן משפחה מהסובבים אותו. זיכרו שאף אחד לא בוחר להיות חולה מרצונו החופשי, אף אחד לא שולט בתסמיני המחלה שלו, זיכרו שיום אחד גם לכם זה עלול לקרות ואף אחד לא חסין לעולם. ישנם לא מעט אנשים מפורסמים ומשפיעים מאוד כל אחד בתחומם שלמרות מחלת או הפרעת הנפש שלהם ניהלו חיים שלמים והגיעו להישגים יוצאי דופן.
אם יש תרופה שאף מפעל תרופות לא יוכל להמציא, זו ללא ספק תרופת הפלא של תמיכת בני המשפחה בחולה.

מוזמנים לרשום בתגובות עוד עצות איך אפשר לעזור במקרה של מחלת נפש אצל בן משפחה