היי, לכו כולכם לקיבינימט כוסראבו אעמק ערסססס!
סליחה, זו היתה התסמונת טורט שלי.
טוב נו לא באמת, אבל רציתי שורת פתיחה שתביא אתכם להמשיך לקרוא.
אז אהלן, אני אביקאט, כן כן, אבי החותך ולא אבי החתול, יש סיפור מאחורי זה אבל זה לא הזמן אז תזדיינו בסבלנות.

10646798_10152738568694450_4050299936344818527_n (1)
קליק פה לפרופיל הפייסבוק של אבי

לצורך הפשטות אפשר לקרוא לי אבי.
אני בן 37 אם לא סופרים את ה-9 חודשים בבשא"ש (הבטן של אמא שלי).
גרוש מאז 2013, אז צריך להוסיף לי עוד 14 שנים כמו בשנים של כלב לגיל בתכל'ס.
יש לי שתי יצירות מוצלחות ביותר, יצירה אחת בת 6 שעונה (כשאין לה הפרעות קשב וקשב) לשם איוה (נכון, כמו הרובוטית מהסרט Wall-E). ועוד יצירת מופת בשם ליבי שהיא בת חמש והיא תמיד תהיה האחרונה שאוכלת בשולחן.
לא יודע מה קרה וכמה שתיתי אבל מפה לשם אני מצפה לעוד תינוקת עוד חודש ככה (יש בי עוד החשד שהבת זוג החדשה שלי קנתה סם אונס באיביי). אז מזל טוב וכאלה תמתינו רק אחרי הלידה.
התינוקת מצטרפת לשתי הילדות של הבת זוג שלי מהנישואים הקודמים ולשתי הילדות שלי מהנישואים הקודמים אז ככה שאני והיא נגדל יחד 5 בנות ו…רגע, מה לעזעזל?!?! איך הפכתי בלי לשים לב לחרדי!?!? אינעל העולם, איזה פחדדדדדד! וגם יש לנו כלבה גורה מעורבת בת 5 חודשים! פאק, מה חשבתי לעצמי?? טוב שטויות, שיגדלו את עצמם.

מפה לשם ,אני היום קיבוצניק מזוייף בקיבוץ המעפיל יחד עם הבתזוג שלי.
איפה זה אתם שואלים? או! שאלה טובה. אז ליהודים בינכם זה ליד חדרה. לערבים שבינכם זה ליד באקה אל גרבייה.
ברוב שנות חיי הייתי איש צילום, מגיל 14 עסקתי בזה בקטע מקצועי עד שבאו הגירושים ואז החלטתי לעשות הפסקה ולקחת חופש מהכל. צילום של מה? האמת חוץ מצילום רנטגן ו- MRI אפשר לומר הכל.

כמה עובדות יבשות שלא ישאירו עין יבשה עליי:186H
צנוע!!! אין ספק, חסר מודעות עצמית אבל בעל צניעות עד אין קץ.
סוג של אהבל!!!! כן כן, מודה, זה קורה לי, לא יודע איך אבל יש לי את זה.
שנון!!! לא כמו ביאליק, גורי אלפי או עומר אדם, אבל ככה בדרכי המיוחדת.
אוטודידקט!!! זה המשך של נושא האהבל, לא יודע לשבת וללמוד, לומד הכל לבד.
נוטה להתווכח!!! ואל תנסו להתווכח איתי על זה לרגע!
מצחיק!!!! רק את עצמי, ממש לא מעניין אותי מי צחק איתי יחד, בעיה קצת.

 

בנוסף בדברים שעושים לי טוב בעולם הזה:
בעלי חיים (במיוחד כלבים),11822778_10153484470144450_7762475339925272468_n
בישולים,
אופנועים,
האקס-בוקס של הילדות שלי,
המרשתת (סוף סוף נזכרתי להשתמש במושג הזה!!!),
סרטים בקלונוע (כן כן, אפשר להוריד במחשב אבל אני אוהב את האולם הגדול),
לאונן (אופס, אמרתי את זה הרגע?? סורי)

בקיצור, אחרי שחפרתי אני אספר לכם את הדבר שלדעתי הוא המתנה הגדולה שלי.
המתנה שלי היא בי פולר, דו קוטביות או כמו שאתם בוודאי מכירים בשם הנפוץ יותר – הפרעת המאניה דיפרסיה (לא יודע למה זה הפרעה, לי זה לא מפריע, ולכם??).
אני קצת שרוט מאז 2002, חי עם זה בשלום בעזרת כמה כדורים לבנים
(ביאסתי אותכם נכון? הייתם בטוחים שהם ורודים או צהובים??)כדורים צבעוניים
אומרים שזו הפרעת האומנים או "הרולס רוילס" של הפרעות הנפש, אני די נוטה להסכים.
אני חבר בקהילה מאוד מכובדת של אנשים גדולים מהחיים שגם התמודדו עם הדו קוטביות שלהם.
אם יעניין אותכם מה זה בדיוק, איך משלבים הפרעות נפשיות עם הורות וזוגיות, לעזור לנתץ את הסטיגמה השלילית שקיימת, להבין חלק מהדברים הלא מוסברים שעוברים עליכם אישית בזמן משברים ועוד, אז תמשיכו לקרוא בבלוג שלי ותוכלו לקרוא דברים שיגרמו לכם לדמם מהעיניים.
סתם, בצחוק, אל תדאגו לעיניים, הכל בסדר.

20150825_183602
מימין לשמאל: ליבי, אבי ואיוה

 

מודעות פרסומת